החלטה בתיק ב"ש 4886/08

כתב האישום מייחס למשיב שלושה אישומים.

2.   על פי עובדות האישום הראשון, הגיע המשיב ביום 23.5.08 בסביבות השעה 8:00 בבוקר לביתו של ארז רביע ברחוב החומה השלישית בירושלים, נקש על ביתו ונכנס פנימה לאחר שבנו בן ה-13 של מר רביע פתח לו את הדלת. המשיב הציג את עצמו כעובד עיריה המחפש את אחיו שעבד לטענתו באותו בית בעבר ונכנס פנימה לתוך הבית בעת שבנו של מר רביע ניגש להעיר את אביו משנתו. כשניגש מר רביע למשיב ושאל אותו לפשר מעשיו, נמלט המשיב מהבית בריצה. בשל עובדות אלה מייחסת המבקשת למשיב עבירה של התפרצות למקום מגורים.

3.   על פי עובדות האישום השני, הגיע המשיב ביום 6.7.08 בסביבות השעה 1:30 לביתו של ערן זמיר ברחוב החומה השלישית בירושלים, התפרץ לבית והחל מחפש אחר דברי ערך, ולבסוף נטל עימו מכשיר טלפון נייד, שני מפתחות רכב וארנק עור ובו כסף. מר זמיר התעורר משנתו למשמע הרעשים, התעמת עם המשיב והתגושש עימו עד שהצליח להדוף אותו אל מחוץ לבית. בזמן המאבק, שלח המשיב את ידו לעבר הכיס הימני האחורי במכנסיו, שלף סכין והניפה לעבר מר זמיר. לאור זאת נרתע מר זמיר ורץ לאחור לעבר ביתו על מנת להזעיק עזרה, בזמן שהמשיב נמלט מהבית ושללו בידו. בשל עובדות אלה מואשם המשיב בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, התפרצות למקום מגורים והחזקת סכין.

4.   על פי עובדות האישום השלישי, ביום 15.7.08, בסביבות השעה 01:30, הבחין שמואל גבאי במשיב ברחוב החומה השלישית בירושלים ושאל אותו לפשר מעשיו. בעת השיחה שהתפתחה בין השניים שלף המשיב מהכיס האחורי של מכנסיו סכין, הניפה אל מול מר גבאי והשיבה לכיס מכנסיו לאחר שמר גבאי ביקש זאת ממנו. בהמשך אותו לילה, בסביבות השעה 4:45, הגיע המשיב לבית ברחוב עידו הנביא בירושלים והתפרץ אליו בכדי לחפש דברי ערך. למשמע הרעשים בבית, קם משנתו ש.א.ח בן ה-11 (להלן - הילד המתלונן) והבחין במשיב, שביקש ממנו לחזור לישון. הילד המתלונן ביקש מהמשיב לעזוב את הבית כיוון שהוא פוחד, אך המשיב השתיקו ושב וביקש ממנו לחזור לישון. מאחר והילד המתלונן לא שעה לבקשתו, הניח המשיב את ידו על ראשו ואיים עליו כי אם לא ישמור על שקט יפגע בו. כתוצאה מכך החל הילד המתלונן לרעוד, להקיא ולשלשל. בשלב מסוים התעוררה גם אימו של המתלונן משנתה, ניגשה אל המשיב  וביקשה ממנו לעזוב את הבית. המשיב ניסה להשתיקה בתנועת אצבע, אך מייד לאחר שיצא מהחדר ניגשה האישה לחלון והחלה לצעוק לעזרה. המשיב נמלט מהבית ונעצר זמן קצר לאחר מכן סמוך לתחנת הדלק מנדלבאום בירושלים לאחר ששוטרים ועוברי אורח חיפשו אחריו. המשיב התנגד למעצרו ונאבק עם השוטר שביקש לאזוק אותו. בעת ששהה בתחנת המשטרה החל המשיב להשתולל ואיים על השוטרים במקום. בשל עובדות אלה מואשם המשיב בניסיון שוד, התפרצות למקום מגורים, איומים  והחזקת סכין שלא כדין.

5.   לטענת המבקשת קיימות נגד המשיב ראיות לכאורה מספיקות להוכחת העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המקימות עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. לטענתה, קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את ביטחונו של אדם או את ביטחון הציבור. המבקשת מציינת כי הראיות העיקריות הינן זיהויו של המשיב על ידי כל המתלוננים במסדר זיהוי שנערך לו, הודעות המתלוננים במשטרה, מזכרים של השוטרים והודאה של המשיב עצמו כי נכח באירוע.

6.   המבקשת מוסיפה כי למשיב עבר פלילי עשיר הכולל הרשעות בעבירות של תקיפה לשם גניבה, הפרת הוראה חוקית, איומים, תקיפה, גניבה, בריחה ממעצר, פריצה לרכב, גניבה מרכב, תקיפה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין שלא כדין ועוד, עליהן ריצה עונשי מאסר בפועל. המבקשת מוסיפה כי נגד המבקש תלויים ועומדים מאסרים על תנאי, אם יורשע בכתב האישום המיוחס לו בתיק זה. לטענת המבקשת, חומרת העבירות המיוחסות למשיב, ריבויין ונסיבות ביצוען, בנוסף לעברו הפלילי המכביד, מבססים את המסקנה כי אין תחליף ראוי למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

7.   בא כוח המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב. לטענתו, זיהויו של המשיב במסדר הזיהוי אינו אלא ראיה אחת מיני רבות ולא ניתן להסתפק בה בלבד. לטענתו, לאחר תפיסתו של המשיב (לאחר האירוע המתואר באישום 3), הגיעו כל השכנים למקום וראו את המשיב, דבר שיכול להסביר את זיהויו המיידי במסדר הזיהוי על ידי ארז רביע (המתלונן באירוע נשוא האישום הראשון), למרות שחלפו חודשיים מאז אירע. לטענתו, השכנים דיברו ביניהם והחליפו מידע לגבי הפריצות שאירעו בבתיהם, וכך החליטו שהמשיב שנתפס הוא שביצע את כל הפריצות בשכונתם.

8.   אשר לאישום הראשון, בא כוח המשיב היפנה את בית המשפט אל סרט הווידאו המתעד את מסדר הזיהוי. לטענתו, תגובת המזהים ודרך הזיהוי כפי שנראים בסרט ההקלטה, תומכים בגרסתו. בא כוח המשיב מוסיף כי אילנית רביע, אשתו של ארז, הצביעה בהודעתה במשטרה על בחור בשם מנצור חטיב, שלטענתה שהה יחד עם הפורץ ב"תחנה" לעובדים המחפשים עבודה מול ביתה. כאשר אותו מנצור נחקר במשטרה ונשאל מי ישב עימו, הוא טען שישב עימו אדם בשם חאלד ומסר פרטים לגביו, השונים מפרטיו של המשיב. מוסיף בא כוח המשיב וטוען כי עובדות המקרה כלל לא עולות לכדי עבירה של התפרצות למקום מגורים, משום שהילד הוא שהכניס לדירה את אותו אדם, שהמתין ליד הדלת עד להגעתו של האב, ארז רביע. לטענת בא כוח המשיב מדובר בכניסה לבית באישור ולכל היותר בהסגת גבול ולא בפריצה על מנת לגנוב. בא כוח המשיב טוען עוד כי עדותה של אילנה רביע היא עדות שמיעה וכי הילד בן ה-13 וכן שכן שלכאורה ראה את הפורץ כלל לא נחקרו. בא כוח המשיב מוסיף כי למיטב ידיעתו הושוו בתיק זה טביעות אצבע, אולם תוצאות הבדיקה  לא מופיעות בתיק.

9.   אשר לאישום השני, בא כוח המשיב טוען כי ערן זמיר מסר את הודאתו במשטרה רק ביום 13.7.08, כלומר כשבוע לאחר קרות האירוע. לטענתו, מר זמיר הודה כי הוא לא ראה סכין אלא רק תנועה של שליפה. בא כוח המשיב מוסיף כי בעת שמסר הודעה זו במשטרה נטל מר זמיר חלק במסדר זיהוי תמונות שלא כלל את תמונתו של המשיב, בחר בתמונה של אדם אחר וטען כי הוא בטוח ב-99% שזהו האיש שפרץ לביתו. בא כוח המשיב טוען כי רק ביום 16.7.08, לאחר שהמשיב נתפס ונערכה שיחה בין השכנים, מסר מר זמיר הודעה נוספת בה ציין שראה את המשיב מחזיק סכין יפנית וכן זיהה את המשיב במסדר הזיהוי. לטענת בא כוח המשיב, מדובר במידע סותר - הן ביחס להימצאותה של הסכין והן ביחס לזיהויו של המשיב.

10. אשר לאישום השלישי, בא כוח המשיב מצביע על קלטת התיעוד של מסדר הזיהוי בה זיהתה האישה את המשיב. לטענתו, מהתיעוד עולה כי האישה לא זיהתה את המשיב בצורה ודאית. בא כוח המשיב מוסיף כי הילד המתלונן לא השתתף במסדר הזיהוי ואף לא במסדר זיהוי תמונות. הוא מוסיף כי מעובדות האירוע לא ניתן להסיק על אלימות של הפורץ שהופכת את עבירת הפריצה לעבירת שוד. בנוסף מציין בא כוח המשיב כי שני הבחורים שהיו עם שמואל גבאי בעת הפריצה הודו במפורש בחקירתם שלא ראו את המשיב פורץ לדירה, אלא רק רץ מכיוון בניין מסוים. לטענת בא כוח המשיב, ייתכן כי שמואל גבאי ששוחח עם המשיב במשך זמן לא מבוטל, בין השאר ביחס לקעקועים שעל גופו (בתחילת האירוע נשוא האישום 3), הוא שמסר לכל השכנים תיאור של הפורץ בתור אדם בעל קעקועים, מה שהביא את כל השכנים והמתלוננים לזהות את המשיב (שהוא בעל קעקועים) במסדר הזיהוי.

11. לטענת בא כוח המשיב, הבעייתיות הקיימת בראיות מצדיקה הזמנת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב על מנת לבדוק אפשרות השמתו במוסד לגמילה מסמים. בא כוח המשיב מוסיף כי אשתו של המשיב נמצאת בחודש השמיני להריונה והיא מעוניינת לתמוך בו, כמו גם אימו של המשיב ואחיו.

דיון והכרעה

12. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את הראיות השונות שבתיק החקירה ואת המצב המשפטי הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

13. הלכה ידועה היא כי בשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, בוחן בית המשפט את מכלול חומר הראיות שבתיק החקירה "על פניו" והשאלה העומדת לדיון הינה אם ממכלול חומר זה ניתן יהיה להציג, בסוף ההליך השיפוטי, תשתית עובדתית מרשיעה והאם קיים סיכוי סביר שמחומר החקירה יגובשו בסוף המשפט ראיות המבססות את אשמת הנאשם. בעניין זה ציין הנשיא (בדימוס) ברק:

" השאלה אינה אם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מוכיח "לכאורה" את אשמת הנאשם מעבר לספק הסביר. המבחן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי."

(בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133 ,עמ' 148-149).

14. במקרה שלפנינו קיימות מספר ראיות מבוססות לכאורה הקושרות את המשיב לאישומים השונים. ראשית, המשיב זוהה בבירור על ידי שלושה מהמתלוננים במסדרי הזיהוי שנערכו לו. לבקשת הסניגור, צפיתי בסרטוני המשטרה המתעדים את מסדרי הזיהוי ולא מצאתי כי ניתן להסיק מהם, בשלב זה, על בעייתיות כלשהי העולה באשר לזיהויו של המשיב. בשניים ממסדרי הזיהוי שערכה המשטרה זוהה המשיב באופן ודאי ומהיר על ידי המתלוננים (ערן זמיר וארז רביע) ללא כל התלבטות או היסוס מצידם. נראה כי מסדרי הזיהוי כללו מספר מספיק של ניצבים דומים, נערכו כנדרש ובהתאם לנהלים, ובא כוחו של המשיב נכח בכולם. למעשה, גם בא כוחו של המשיב אינו חולק על העובדה כי מסדרי הזיהוי נערכו בהתאם לדין ולנהלים. יש לציין כי מדובר בשלושה מתלוננים שונים שזיהו את המשיב, כאשר כל אחד מהם נתקל לכאורה בפורץ לביתו באירוע אחר שהתרחש במועד אחר. לא מצאתי בשלב זה כל ביסוס להשערה שהעלה בא כוח המשיב כי בין המתלוננים השונים נערך תיאום כלשהו שהביא לזיהויו של המשיב על ידם.

15. למעשה, די היה בשלב זה בזיהויו הוודאי של המשיב בשלושת מסדרי הזיהוי שנערכו לו על מנת לקבוע כי מהתשתית העובדתית הקיימת עולה סיכוי סביר להוכחת אשמתו. בנוסף לכך יש לציין כי מהמזכרים שנערכו על ידי השוטרים שחקרו את המשיב סמוך למעצרו עולה כי הוא הודה במעורבותו באירועים נשוא האישום השלישי ואף פרט והסביר בעניין. כך, במזכר שנכתב על ידי החוקר אופיר ביטון ביום 15.7.08 (נספח במ/5 לתיק החקירה), הוא מציין כי החשוד פירט אודות מעורבותו באירוע הפריצה נשוא האישום השלישי: